פרק א' - כתב האישום וקו ההגנה המרכזי
מבוא:
1. במרכז תיק זה עומדות פעולות ספק צבעים, חברת טמבור, שנועדו לתאם מחירי מוצריו בין משווקי תוצרתו כדי למנוע מלחמת מחירים ביניהם, ומתעוררת בו השאלה האם מדובר בהסדר כובל, כטענת המאשימה, או בפעולות מסחריות לגיטימיות.
2. הנאשם שימש, על-פי הנטען, כמנהל כללי של טמבור בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, השנים 1994 - 1998, שבהן טמבור היתה מונופולין מוכרז בשוק הצבעים. בכתב האישום נטען כי הוא שימש בטמבור מנהל פעיל, החל משנת 1985. האחריות המיוחסת לנאשם היא אחריות מנהל לעבירת התאגיד שבניהולו.
חברת טמבור היתה גם היא נאשמת בתיק ומשפטה כבר הסתיים, לאחר שהודתה בעובדות כתב האישום, ודינה נגזר ביום 14.1.02. גם הנאשם הורשע ודינו נגזר, וזאת במסגרת הסדר טיעון (פרו' מיום 3.12.00), ברם, הוא ערער לבית המשפט העליון בטענה שלא הבין את ההסדר שהודע לבית המשפט, ובמסגרת הערעור הוסכם בינו לבין המאשימה שפסק דינו יבוטל והתיק יישמע, תוך שכתב האישום יוחזר למצבו קודם להסדר.
כתב האישום
3. על-פי כתב האישום, בתקופה הרלבנטית (1994-1988) תיאמה טמבור עם רשתות השיווק העיקריות -
אייס ישראל בע"מ וקנה ובנה שותפות מוגבלת (שהתמזגו ביום 23.8.95), וכן
הום סנטר והנדימן (להלן: רשתות השיווק) את מחירי המכירה לצרכן של מוצריה המובילים (רבים מצבעי הקיר הלבנים מסיד ואקרילים), הנמכרים בהן. על-פי הנטען, תיאומי מחירי המכירה לצרכן נעשו על-ידי טמבור מול כל רשת ורשת בנפרד, תוך מתן הבטחה כי מחירי המוצרים יהיו אחידים בכולן.
4. ברקע ההסדר הנטען עומדת ההתפתחות הבאה, שעיקרה אינו במחלוקת עובדתית:
א. כבר בשנת 1993 החלו לפעול בארץ רשתות השיווק הנזכרות לעיל בשיטת "עשה זאת בעצמך" (Do It Yorself - D.I.Y), ושוק שיווק הצבעים עבר שינוי משמעותי. הרשתות עסקו, בין השאר, בשיווק צבעים שיוצרו בטמבור.
ב. עוד קודם לכניסת הרשתות, שיווקה טמבור את הצבעים שייצרה באמצעות רשת חנויות, שכונו, "טמבוריות". חנויות אלו התמחו במכירת צבעים וחומרי בניין. טמבור שיווקה את הצבעים גם באמצעות סיטונאים או במכירה ישירה לקבלנים.
ג. את כניסת רשתות השיווק אפיין רצונן לרכוש מעמד בשוק באמצעות הוזלת מחירים, דבר שהביא למלחמת מחירים בה נטלו חלק הרשתות והטמבוריות, ולתלונות של הטמבוריות כלפי טמבור בשל מחירי הרשתות. ככל הנראה, טמבור נתפסה על-ידי הטמבוריות כאחראית לרווחיות הרשתות בנושא הצבע (כמי שנותנת להן הנחות), וליכולתן להוריד מחירים.
ד. על רקע אירועים אלו פעלה טמבור החל בשנת 1994 מול נציגי הרשתות, והמליצה להם להימנע מהורדת מחירים של המוצרים המובילים.
5. על-פי כתב האישום, הסדרים כובלים בעלי אופי זה התקיימו בין טמבור לרשתות במשך תקופה בת 4 שנים. כתב האישום גם מציין, כי בחודש אוגוסט 1997, לאחר שביצעה עידכון גורף למחירי מוצריה (לרבות המוצרים המובילים), ווידאה טמבור כי מוצרים אלה נמכרים בהום סנטר ואייס קנה ובנה במחירים המתואמים. עדכון נוסף נעשה ע"י טמבור ביוני 1998, וגם הוא לווה בתיאום עם שתי הרשתות כאמור.
6. עוד טענה המאשימה בכתב האישום, כי מבחינת טמבור, הסדרי תיאום המחירים נעשו ע"י הממונים על תחום הרשתות בחברה, והאחריות מיוחסת לנאשם שהיה מנכ"ל טמבור מכוח ס' 48 לחוק ההגבלים העסקיים הקובע:
"נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני אדם, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה, באותו חבר-בני אדם, מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או עובד מינהלי בכיר האחראי לאותו תחום, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".
העבירה המיוחסת לנאשם היא עשיית הסדר כובל - עבירה לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים וסעיפים 2(ב) ו-2(א) לחוק ההגבלים העסקיים בצירוף סעיף 4 לאותו חוק.
קו ההגנה של הנאשם
7. בתשובתו לאישום ובסיכומיו, טען הנאשם כי לא הוכחו הסדרים כובלים, וכי מכל מקום הוא לא ידע כלל על הסדרים כאלו. עוד טען הנאשם, כי עומדת לזכותו ההגנה מן הצדק.
קו ההגנה של הנאשם ביחס לשאלת קיומו של הסדר כובל בנוי על גרסה עובדתית, שרכיביה כדלקמן: אמנם היו פניות או בקשות של טמבור אל הרשתות להימנע מהורדת המחיר מעבר לרמה מסוימת כנטען, ואולם, אלה היו בבחינת המלצות של טמבור בלבד, והרשתות מצידן לא התחייבו לעשות כן. אם קיבלו הרשתות את ההמלצה, עשו זאת מתוך שיקול דעת חופשי שלהן בקביעת המחיר ובעצמאות מלאה. כדברי באי-כח הנאשם בסיכומים: "רשתות השיווק כולן היו עצמאיות לחלוטין להחליט באילו מחירים למכור ללקוחותיהן את מוצריה המובילים של חברת טמבור לאורך כל התקופה הרלבנטית לכתב האישום" (סעיף 23), וכן, "רשתות השיווק לא כבלו ולא הגבילו עצמן ביחס לקביעת מחירי המכירה של מוצריה המובילים של טמבור" (סעיף 15, שם). עוד טענו באי-כח הנאשם: "
ההסדר היחיד אותו הצליחה התביעה להוכיח היה בכך שרשתות השיווק כולן הסכימו לשקול היענות בחיוב במידה והדבר יתאים למדיניות המסחרית שנקבעה על ידי כל אחת מהן באופן עצמאי לחלוטין" (שם, סעיף 520).